גזר דין בתיק ת"פ 515-06-11

כתב האישום

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 20.5.11, כחודש לאחר חילופי קללות בין המתלונן לבין אביו של הנאשם, ראה הנאשם את המתלונן, קרא לו, וכשזה הסתובב לאחור, סטר לו בפניו והורה לו שלא לקלל את אביו. המתלונן והנאשם החלו בדחיפות הדדיות. בשלב זה, הרים הנאשם אבן משתלבת שהיתה מונחת במקום והטיח אותה בעוצמה במתלונן ממרחק של כשני מטרים ופגע בו בבית החזה, באזור הצלעות משמאל, וזאת בכוונה לפגוע בו.         
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן שבר בצלע בצד שמאל וקרע בטחול. בעקבות כך הוא אושפז למשך חמישה ימים, במהלכם עבר ניתוח לכריתת התוספתן והטחול.

תסקיר שירות המבחן

3.         בתסקיר מיום 9.2.12 נאמר כי מדובר בצעיר כבן 20, רווק בעל השכלה תיכונית מקצועית, אשר התגורר טרם הסתבכותו ומעצרו בבית הוריו בעכו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד. בחוות דעת לימודית חינוכית שהוצגה בפני קצין המבחן צוין בין היתר כי מדובר במי שהיה תלמיד עם יכולת ריכוז טובה, גילה מוטיבציה ורצון ללימודים, ויחס של כבוד למורים ולתלמידים. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, השתלב הנאשם בעבודה במאפייה, שם עבד כאופה עד מעצרו בתיק דנא. לאחר תקופה שבה היה נתון במעצר בית מלא, החל הנאשם לעבוד בשלושת החודשים האחרונים במפעל בעכו, במשמרת לילה, כמנקה עופות. במכתב המלצה שכתב מעסיקו הנוכחי נרשם כי הינו עובד אמין, חרוץ ומסור.           

4.         בהתייחס למעשים נשוא כתב האישום, ציין הנאשם בפני קצין המבחן כי כחודש לפני המקרה, קילל המתלונן את אביו. לדבריו, לאחר כחודש פגש את המתלונן, שהינו בן משפחה, ברחוב. הם החלו מתווכחים, המתלונן סטר לו והחל דוחף אותו ומכה אותו. הנאשם חש עצמו פגוע ומושפל נוכח התנהגות זו, ובהיותו נתון בסערת רגשות, הוא הרים אבן משתלבת מהרצפה וזרק אותה אל עבר המתלונן ולאחר מכן ברח לבית הוריו. הנאשם סיפר שפעל ללא מחשבה ומבלי שנתן דעתו להשלכות מעשיו. מדובר בפעם הראשונה בחייו שבה היה מעורב באירוע אלים. זאת על רקע התסכול והכעס שחש סביב הפגיעה באביו. לדבריו, כיום הוא מבין את הנזק שגרם בהתנהגותו הן למתלונן, הן לעצמו והן למשפחתו וחש אשמה רבה נוכח כך.

שירות המבחן התרשם כי קיימים אצל הנאשם יסודות בריאים לתפקוד ולהתמודדות הבאים לידי ביטוי במישור התעסוקתי ובמחויבותו כלפי משפחתו. עוד נאמר כי ההליכים המשפטיים מהווים עבורו גורם הרתעה משמעותי מפני הסתבכויות נוספות בעתיד ולפיכך ההערכה היא כי רמת הסיכון להישנות מעשים דומים מצידו בעתיד הנה נמוכה, מה גם שמדובר במי שאין לחובתו כל הרשעות קודמות.

5.         בסיכום התסקיר העלה קצין המבחן את התלבטויותיו על הכתב: מחד, ניצבת חומרת העבירה שביצע הנאשם. מאידך, עומדת ההתרשמות כי מדובר באדם חיובי ביסודו, ללא עבר פלילי, שמבין את מחויבותו בתהליך הטיפולי ולוקח אחריות לגבי שינוי דפוסי התנהגות מכשילים בחייו. לפיכך, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן למשך תקופה של 18 חודשים, זאת לצד מאסר מותנה וחיוב הנאשם בפיצוי המתלונן.   

לבסוף ציין קצין המבחן כי להערכתו, שליחתו של הנאשם לריצוי עונש מאסר בין כותלי הכלא עלולה להביא לרגרסיה במצבו הרגשי ולחשוף אותו לפגיעה מצדם של אסירים חזקים ממנו.

טענות הצדדים

6.         בטיעוניה, הפנתה המאשימה לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם ולהיקף הנזק הגופני שנגרם למתלונן. הלה איבד את הכרתו ואושפז למשך חמישה ימים במהלכם נותח לצורך כריתת הטחול והתוספתן. עוד הפנתה המאשימה לכך שהעבירה בוצעה על רקע של סכסוך של מה בכך וכי נעשה שימוש באבן שהינה נשק קר, דבר המלמד על מודעות לאפשרות של גרימת נזק גופני.           

המאשימה הוסיפה וציינה כי הגם שמדובר באדם ללא עבר פלילי, אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן. זאת משום שזו אינה מתיישבת עם דברי הנאשם בפני עורך התסקיר. בניגוד לאמור בכתב האישום המתוקן, הציג הנאשם את האירוע כאילו הוא זה שהותקף על ידי המתלונן, ללא כל התגרות מצידו. משכך, הרי שלא ניתן לראות בו כמי שנטל אחריות על מעשיו, ועל כן אין מקום ליתן בו אמון כנדרש בענישה שיקומית. במקרה שכזה, נסוג השיקול השיקומי מפני הצורך בענישה מרתיעה.

עוד נטען כי אין לייחס משקל רב לסולחה בין הנאשם למתלונן. די בכך שבשל הסולחה נמנעה המאשימה מלעתור לפיצוי למתלונן.